אחים פחימה בע"מ נ' צפון מערכות מיפוי בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת לביטול פסק דין מיום 7.7.13,על פיו נתקבלה התביעה כנגדה בהעדר התייצבות מטעמה לדיון ההוכחות שנקבע לאותו מועד.

2.לטענת הנתבעת, ובהתאם לתצהיר הפקידה במשרד ב"כ הנתבעת, אשר צורף לבקשה, על גבי ההזמנה לדיון בתיק נרשם כי היא עודכנה, הגם שהדיון לא נקלט ביומן הממוחשב של משרד ב"כ הנתבעת.

לעניין סיכויי ההצלחה הפנתה הנתבעת לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה.

3.התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי "טעות האנוש" שגרמה לאי ההופעה בדיון לא פורטה בתצהיר שצורף וכי בתצהיר אף לא צוין מס' התיק, הצדדים או תאריך הדיון. עוד נטען כי במקרה דנן, כלל לא נשלח זימון לדיון והמדובר היה בדיון שנקבע בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

דיון

4.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

  ראה בנוסף, לעניין זה :                   

ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

 5.        במקרה דנן, הנתבעת אינה טוענת כי לא קיבלה את הזימון למועד שנקבע, אלא כי מדובר בטעות במשרד בא כוחה ברישום המועד. זאת ועוד, כעולה מהפרוטוקול מיום21.3.13, מועד הדיון נקבע בנוכחות הצדדים. לפיכך, אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק ויש לבדוק האם יש מקום לבטלו ע"פ שיקול הדעת שניתן לביה"מ.

6.לעניין סיבת מחדל אי ההופעה, סבורתני כי די בתצהיר שצורף. הפקידה התייחסה בתצהירה במפורש ל"תיק זה" וגם אם התייחסה ל"הזמנה" לדיון, ייתכן שכוונתה הייתה לפרוטוקול הדיון בו נקבע המועד ואשר הובא לטיפולה לצורך עדכון המועד ביומן הדיונים המשרדי. אינני מוצאת טעם לערוך "תחקיר" באשר לנסיבות אי רישום המועד ודי בכך שהנתבעת הודתה בבקשתה, בהתבסס על תצהיר הפקידה, כי המדובר בטעות במשרד בא כוחה, בגינה לא נרשם המועד ביומן.

 7.לעניין ביטול החלטה שניתנה בהעדר, ע"פ שיקול דעתו של ביה"מ, כבר נקבע כאמור, כי המבחן השני – סיכויי ההצלחה בהליך - הינו המבחן העיקרי שכן על עצם המחדל באי התייצבות ניתן לפצות ע"י פסיקת הוצאות.

כמו כן, ההלכה היא כי אין צורך להצביע על סיכויים ודאיים להליך אלא: "על המבקש להראות כי לגופו של עניין עשוי הביטול להצמיח לו תועלת, כאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת, אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה בפסה"ד שביטולו מבוקש" (ע"א 5000/92, רע"א 4680/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי בן ציון, פד"י מח' (1) 830).

         כלומר, בשלב זה, די בסיכויים לכאורה ובאפשרות, כי לנתבעת טענת הגנה אשר תשנה את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות.

במקרה דנן, עיון בתצהיר שהגישה הנתבעת מעלה כי יש בפיה טענות הגנה ,הן לגבי הסכום של יתרת התשלום שנותרה חבה לתובעת והן לגבי ויתור התובעת אף על סכום זה. גם אם יתקבלו רק חלק מטענותיה של הנתבעת ,הרי כל עוד קיים סיכוי שלא תחויב במלוא הסכום בו חויבה(ככל שתוכיח חלק מטענותיה), אין למנוע ממנה יומה בביה"מ. ההלכה הינה כאמור, כי די בכך שתוצאות פסק הדין יהיו שונות במידה ותינתן לצד אפשרות להעלות טענותיו, על מנת שדלתות ביה"מ לא ייחסמו בפניו. עוד אציין, כי מגמת הפסיקה הינה כי תמיד עדיפה פסיקה עניינית, על פני הכרעה מטעמים פרוצדוראליים.